הטיפול התרופתי לשלפוחית רגיזה כולל שתי קבוצות תרופות - תרופה עם פעילות אגוניסטית לרצפטור בטא 3 (Beta 3 Agonist) המצויים בשריר השלפוחית בעיקר, ותרופות אנטימוסקריניות Antimuscarinic))
תרופה בעלת פעילות אגוניסטית לרצפטור בטא 3 (Beta 3 Agonist)
על שריר השלפוחית מצוי הרצפטור בטא 3. תרופה מקבוצה זו מובילה להרפיית Relaxation)) שריר השלפוחית, להגדלת קיבולת השלפוחית, ומשפרת את יכולת אגירת השתן . זה מוביל להפחתת אירועי תדירות, דחיפות, נוקטוריה ואירועי דליפת שתן מדחיפות. מחקרים מראים יעילות גבוהה לטיפול בתסמיני שלפוחית רגיזה.
שיעור תופעות הלוואי דומה לשיעור תופעות הלוואי בקבוצת פלצבו והוכחה בטיחות קוגניטיבית וקרדיווסקולרית גבוהה .
מטופלים הסובלים מיתר לחץ דם חמור ולא מאוזן חייבים לאזן את יתר לחץ הדם ולבצע מעקב לפני התחלת טיפול תרופתי
התרופות האנטימוסקריניות ( Antimuscarinic)
תרופות אלו הן הוותיקות מבין שתי הקבוצות והוכחו כמשפרות תסמיני שלפוחית רגיזה. הן מעכבות את ההתכווצויות הבלתי רצוניות של שריר השלפוחית ובכך מובילות להקלה בתחושת הדחיפות למתן שתן, להגדלת מרווח הזמן בין הטלות השתן -תדירות ותסמינים נוספים.
הדבקות לטיפול לאורך זמן נמוכה עקב יעילות נמוכה ו/או תופעות לוואי.
תופעות הלוואי העיקריות של התרופות האלו הן:
- יובש בפה
- נטייה לעצירות
- טשטוש ראייה
- סיכון לירידה קוגניטיבית
מטופלים הסובלים גלאוקומה זווית צרה לא יכולים ליטול תרופות מקבוצה זו.
