שלפוחית רגיזה היא ביטוי קליני של הפרעה ביכולת השלפוחית לאגור שתן, כבר בנפחים קטנים יחסית, אז מופיע צורך עז ודחוף להטלת שתן עם קושי רב בהתאפקות.
שלפוחית רגיזה היא תסמונת קלינית המתאפיינת בתסמינים הבאים:
- דחיפות (Urinary urgency incontinences) - התסמין העיקרי של שלפוחית רגיזה
- תדירות גבוהה למתן שתן (Frequency)
- דליפת שתן הנובעת מדחיפות ומחוסר יכולת להתאפק
- יקיצה לילית לצורך מתן שתן ( (Nocturia
יש לשלול תחלואות אחרות של מערכת השתן התחתונה שיכולות לבוא לידי ביטוי בתסמינים דומים כגון - זיהום בדרכי השתן, גידולים בשלפוחית, אבנים בשלפוחית, תסמונת השלפוחית הכאובה ועוד.
שימו לב: שלפוחית רגיזה יכולה להיות משנית למחלה במערכת העצבים, טרשת נפוצה, פרקינסון, מצב לאחר אירוע מוחי וכדומה. במקרים אלה היא תקרא "שלפוחית רגיזה נוירוגנית". כאשר הסיבה אינה ידועה, התסמונת תקרא "שלפוחית רגיזה אידיופטית". תסמיני שלפוחית רגיזה משפיעים לרעה על איכות החיים: שינה לא רצופה, הפרעה לפעילות יומיומית כגון יציאה מהבית למקום ללא שירותים נגישים, פגיעה בדימוי הגוף, קשיים בתפקוד בעבודה, הפרעות בתפקוד המיני ועוד.
ההשפעה השלילית של תסמינים אלו הוכחה במחקרים קליניים. למשל, תדירות גבוהה במתן שתן במהלך היום (מעל ל 8- פעמים) או קימה לילית למתן שתן עשויות להוביל לעייפות והפרעות בריכוז ועוד.
בנוסף, שלפוחית רגיזה עלולה להוביל לבעיות בריאותיות נלוות כמו דלקות עוריות באזור הגניטלי (משנית לדליפת השתן), זיהומים חוזרים בדרכי השתן, ובגיל המבוגר גם סיכון מוגבר לנפילות בעת יקיצה לילית לצורך מתן שתן.
ברוב המקרים, הסיבה הישירה הגורמת לשלפוחית רגיזה אינה ידועה. הסברה הינה שקיימים מספר גורמים המשפיעים על התפתחות התסמונת: תחלואה של מערכת העצבים , חסימת מוצא השלפוחית, וסיבות פסיכולוגיות/פסיכוסוציאליות.
אבחון של שלפוחית רגיזה
הערכה ראשונית של שלפוחית רגיזה תכלול אנמנזה, בדיקה גופנית ממוקדת ושלילת בעיה אקוטית היכולה להיות מלווה בתסמינים דומים, ובדיקת שתן לכללית ולתרבית בחלק מהמקרים ולפי שיקול דעתו של הרופא המטפל. מומלץ לנהל יומן רישום שתייה והטלת שתן כדי לקבל תמונה מדויקת של מאזן הנוזלים.
לעיתים יהיה צורך בהמשך בירור ע"י בדיקות מקיפות יותר כולל תפקודי כליות ורמות סוכר בדם, בבדיקות שתן ותרביות נוספות, שתן לציטולוגיה, או הדמיה (אולטרהסאונד). בדיקות תפקודיות (אורודינמיקה) ואנטומיות (ציסטוסקופיה) של מערכת השתן התחתונה.
אם הנך מזהה תסמינים של שלפוחית רגיזה , מומלץ לפנות לרופא/ה המטפל/ת עוד היום להערכה קלינית וקבלת טיפול .
אפידמיולוגיה
שכיחות תסמונת השלפוחית הרגיזה עולה עם הגיל בנשים ובגברים. שכיחותה הכללית באוכלוסייה נעה בין 11.8% - % 28.7. שכיחות אירועי דליפת שתן מדחיפות נעה בין % 1.5 -% 17.3.
חשוב להדגיש שחומרת התסמינים עלולה להחמיר עם הגיל.
דליפת שתן מדחיפות שכיחה יותר פי 2 בנשים מאשר בגברים.
למרות ההשפעה השלילית של תסמונת השלפוחית הרגיזה על איכות החיים ולמרות שכיחותה הבלתי מבוטלת – רק מיעוט מהמטופלים פונים ו/או מקבלים טיפול רפואי למצבם. מצב זה נובע ממספר סיבות עיקריות-
- המטופלים לא שוחחו על הבעיה עם הרופא, התביישו לשאול, היו מובכים מהבעיה.
- לא נשאלו ע"י הרופא האם סובלים מהפרעות בהטלת שתן.
- חלק מהמטופלים לא חושבים שהבעיה מצדיקה טיפול רפואי.
- היעדר מידע נגיש בנושא טיפולים בהפרעות בהטלת שתן, כולל שלפוחית רגיזה מרחיק עוד יותר את המטופלים מהדרך לפתרון.
- בחולים שכבר החלו טיפול, הדבקות בטיפול התרופתי בשלפוחית רגיזה הינה
- נמוכה מאוד יחסית לטיפולים תרופתיים למחלות כרוניות אחרות, בעיקר בשל אכזבה מיעילות הטיפול, תופעות לוואי ועלות כלכלית .
יומן רישום שתייה והטלת שתן
ייתכן כי הרופא יבקש ממך למלא יומן רישום שתייה והטלת שתן. זהו כלי פשוט ויעיל להערכת תדירות הטלת שתן יומית ולילית ונפחי הטלת שתן, כולל אירועי דליפת שתן ולהערכת כמות צריכת נוזלים יומית. המעקב הוא אישי ועצמאי תוך מילוי טבלה פשוטה בה המטופל/ת מתעדים לפי זמנים את כמויות השתייה וההשתנה במשך 24 שעות.
טיפולים בשלפוחית רגיזה
קו טיפול ראשון
שינוי הרגלים:
- הימנעות משתייה מופרזת במהלך היום
- צמצום שתייה ואכילה לפני השינה
- הגבלת שתיית משקאות משתנים: קפה, תה, משקאות מוגזים, ואלכוהול
- ירידה במשקל
- פיזיותרפיה של רצפת האגן
- "אימון שלפוחית" -תרגול היכולת לדחות את מתן השתן
קו טיפול שני
טיפול תרופתי
הטיפול התרופתי לשלפוחית רגיזה כולל שתי קבוצות תרופות - תרופה עם פעילות אגוניסטית לרצפטור בטא 3 (Beta 3 Agonist) המצויים בשריר השלפוחית בעיקר, ותרופות אנטימוסקריניות Antimuscarinic))
תרופה בעלת פעילות אגוניסטית לרצפטור בטא 3 (Beta 3 Agonist)
על שריר השלפוחית מצוי הרצפטור בטא 3. תרופה מקבוצה זו מובילה להרפיית Relaxation)) שריר השלפוחית, להגדלת קיבולת השלפוחית, ומשפרת את יכולת אגירת השתן . זה מוביל להפחתת אירועי תדירות, דחיפות, נוקטוריה ואירועי דליפת שתן מדחיפות. מחקרים מראים יעילות גבוהה לטיפול בתסמיני שלפוחית רגיזה.
שיעור תופעות הלוואי דומה לשיעור תופעות הלוואי בקבוצת פלצבו והוכחה בטיחות קוגניטיבית וקרדיווסקולרית גבוהה .
מטופלים הסובלים מיתר לחץ דם חמור ולא מאוזן חייבים לאזן את יתר לחץ הדם ולבצע מעקב לפני התחלת טיפול תרופתי
התרופות האנטימוסקריניות ( Antimuscarinic)
תרופות אלו הן הוותיקות מבין שתי הקבוצות והוכחו כמשפרות תסמיני שלפוחית רגיזה. הן מעכבות את ההתכווצויות הבלתי רצוניות של שריר השלפוחית ובכך מובילות להקלה בתחושת הדחיפות למתן שתן, להגדלת מרווח הזמן בין הטלות השתן -תדירות ותסמינים נוספים.
הדבקות לטיפול לאורך זמן נמוכה עקב יעילות נמוכה ו/או תופעות לוואי.
תופעות הלוואי העיקריות של התרופות האלו הן:
- יובש בפה
- נטייה לעצירות
- טשטוש ראייה
- סיכון לירידה קוגניטיבית
מטופלים הסובלים גלאוקומה זווית צרה לא יכולים ליטול תרופות מקבוצה זו.
קו טיפול שלישי
מטופלים שלא הגיבו לטיפול קו ראשון ושני או מטופלים שלא יכולים ליטול את הטיפול התרופתי בשלפוחית רגיזה בשל התוויות נגד או תופעות לוואי בלתי נסבלות, יופנו לטיפולים זעיר פולשניים, כגון - הזרקת בוטוקס (Botulinum toxin)לשריר השלפוחית המובילה להרפיית שריר השלפוחית ובנוסף גם לירידה בתגובה דלקתית מקומית, או השתלה של קוצב סקרלי.
קו טיפול רביעי
במקרים קיצוניים ולא שכיחים, כאשר התסמינים חמורים מאוד, ללא תגובה לקווי הטיפול שהוזכרו, יש לשקול פתרון ניתוחי של הגדלת נפח שלפוחית השתן Augmentation Cystoplasty)) או הטיית שתן Diversion) (Urinary עם או ללא כריתת שלפוחית השתן.
